מרכז התרבות "נא לגעת"

קבוצת התאטרון המקצועית של חירשים-עיוורים הראשונה בעולם

יומן אישי מאת עדינה טל, מייסדת, נשיאה ומנהלת אמנותית

"המסע בן חמש עשרה השנים שלי לייסוד ולבניית תאטרון החרשים-עיוורים היחיד בעולם."

כשהסכמתי ב-1999 לנהל סדנת דרמה לשנים עשר חרשים-עיוורים, ידעתי שמדובר בעבודה לחודשיים. לא ידעתי שתהיה זו קבוצת התאטרון המקצועית לחרשים-עיוורים הראשונה בעולם. לא ידעתי שבכך ישתנו חיי וחייהם של כל כך הרבה אנשים.

אהבתי את האתגר, אהבתי לגלות הזדמנויות חדשות דרך התמקדות ביכולת, במקום במוגבלות, אהבתי ליצור שפה תאטרון חדשה. התאהבתי. הוצאתי את המילים "בלתי אפשרי" מאוצר המילים שלי, וכך יצאתי לדרך, ומאז חלפו חמש עשרה שנה.

Nalagaat Adina Tal

2002 עד 2005: הקמת ההאירגון

ערן גור מצטרף אליי לחלק מן המסע, ויחד אנו מקימים את "נא לגעת", ארגון ללא מטרות רווח, במה לחרשים-עיוורים.

"עדינה הבינה את כוחו של התאטרון להגיע אל אלו שנחשבו כאלה שאי אפשר להגיע אליהם. ולתמוך בתובנה זו באמצעות פעולה והתמדה יוצאת מן הכלל" – אליזבת בראדלי, מרצה לאמנות, אוניברסיטת ניו יורק

ההצגה הראשונה שלנו "אור שומעים בזיגזג" מתוארת כ"להיט המפתיע ביותר בתאטרון הישראלי". הקבוצה מופיעה בכל רחבי ישראל ויוצאת למסע בינלאומי בקנדה, ארצות הברית ושווייץ.

2006 עד 2007: החלום על בית משלנו, שותפים לדרך

בנתיב ההצלחה שלנו, מצטרפים אלינו למסע שלנו שותפים חדשים מישראל ומחו"ל (מוקמת קבוצת הידידים של "נא לגעת" בשווייץ), ולאחר חיפוש ארוך אנו מוצאים מחסן ישן בנמל יפו, שאותו אנו שוכרים מן הכנסייה הארמנית. המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה ומשרד התרבות מחליטים לשתף אתנו פעולה.

אנו מתחילים לשפץ את החלל בזמן שאנו ממשיכים בחזרות על ההצגה החדשה "לא על הלחם לבדו".

אנחנו מגייסים אנשי צוות חרשים וכבדי שמיעה כדי שיעבדו בקפה "קפיש", ועיוורים וכבדי ראייה כדי שיעבדו במסעדת "בלקאאוט". אנחנו מכשירים אותם כמלצרים. בדצמבר 2007 פותח מרכז "נא לגעת" את דלתותיו לציבור.

Nalagaat Not by bread alone

2008 עד 2014: שגרה ופיתוח ללא רגע דל אחד, חיפוש תמידי אחר דרכים חדשות לתקשר

מרכז "נא לגעת" הופך למקום מלא חיים. אנשים מכל רחבי ישראל והעולם נחשפים ליוזמה התרבותית שלו.

היה לנו חשוב לספק הזדמנויות חדשות לצמיחה אישית, ולכן כמה מן המלצרים העיוורים והחרשים הוכשרו כשחקנים. "תן סימן", סדנת שפת סימנים תאטרלית, והצגת הילדים "נסיך תרנגול". מלצרים חרשים וכבדי שמיעה מעבירים סדנאות לשפת סימנים בזמן שמלצרים עיוורים וכבדי ראייה מעבירים סדנאות קרמיקה בחושך. אירועים נערכים בקפה "קפיש".

בשנים האלה מציגה ההצגה "לא על הלחם לבדו" בלונדון, בדרום קוריאה, בניו יורק, באוסטרליה, בוושינגטון, בקליבלנד ובבוסטון. אנחנו מקימים קבוצה שנייה של שחקנים חרשים-עיוורים, ומתחילים בתהליך הארוך של לימודי משחק, הפיכת אנשים בודדים לקבוצה וחיפוש מתתמיד אחרי דרכי תקשורת.

"למרות העובדה שכל השחקנים הם חרשים-עיוורים אין כאן מקום להתנשאותת עדינה טל והלהקה הרימו הפקה מרשימה גם בנסיבןת רגילות, כי ההצגה הזאת נפלאה על פי כל אמות מידה." הונור בייס WHATSON STAGE

 

במרכז אנחנו עובדים כולנו ביחד, יהודים, מוסלמים ונוצרים, המאמינים שאנחנו יכולים, שאנחנו צריכים ושמגיע לנו לשנות את המציאות שאנו חיים בה.

מרכז "נא לגעת" הופך לאחד מן המוסדות התרבותיים החשובים ביותר בישראל, וגם למפעל התרבותי-חברתי הראשון מסוגו בעולם עם הכנסה עצמית של בערך שישים אחוז.

Nalaga'at's actors in Prince Rooster

היום: למדתי כל כך הרבה במהלך המסע הזה

הבנתי שאין גבול לרוח האנושית.

הבנתי שלכל אחד יש הזכות לקבל על עצמו את החובה לתרום לחברה, כיוון שזו הדרך היחידה להפוך לחלק מן החברה.

הבנתי שאין אנשים עם צרכים מיוחדים, כי לכולנו יש צרכים מיוחדים.

הבנתי שמדובר בסיפור של שתי מהפכות: המהפכה של אנשים אשר עובדים במרכז והינם חרשים, עיוורים או חרשים-עיוורים. ולא פחות חשובה מכך היא המהפכה של מאות אלפי האנשים אשר חוו את העבודה שלנו ועברו חוויה אשר שינתה את חייהם. כי לא מדובר בחרשות או עיוורון, אלא בחוסר שלמות. וברגע שאנחנו מקבלים את חוסר השלמות שקיים בתוכנו, נוכל לקבל את חוסר השלמות של אנשים סביבנו,ללא ספק הצעד הראשון לשינוי.

ב-2014 החלטתי לעזוב את "נא לגעת", להמשיך הלאה וללכת בעקבות חלומות אחרים, ולחלוק את מה שלמדתי יחד עם אחרים ברחבי העולם. תוכלו לקרוא על כך יותר בסדנאות, הרצאות מוטיבציה ומעוררי השראה "לכל קיר יש דלת"

ציטוטים

עדינה טל והשחקנים שלה נסעו ברחבי העולם והציגו קונספט פורץ דרך אשר התמקד ביכולת ולא במוגבלות. בכך הם פיתחו שפת תאטרון ייחודית.